החלטה בתיק בש"פ 7081/13

1.             לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח) מתאריך 15.10.2013 ב-מ"ת 34359-04-13, במסגרתה דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו (שניתנה על-ידי סגן הנשיאה, כב' השופט ע' מודריק) מתאריך 09.06.2013 - לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו (להלן:החלטת המעצר עד תום ההליכים).

2.             ערר זה מוגש לאחר מסכת ארוכה של הליכים נוספים, שהוגשו לבית משפט זה בעניין מעצרו של העורר. בהקשר זה ניתן להזכיר את ההליכים הבאים: עררו של העורר על החלטת המעצר עד תום ההליכים(שנדחה בתאריך 07.07.2013 על-ידי חברי, השופט י' עמית ב-בש"פ 4651/13); ערר ב-בש"פ 6142/13, במסגרתו נטען כי בקשה "לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים ולהשלמת דיון בשאלת ראיות לכאורה" - לא נדונה במעמד הצדדים (בהחלטתי, במסגרת ערר זה, הוריתי על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי הנכבד, על מנת שיידון בבקשה במעמד הצדדים) וערר ב-בש"פ ,6627/13 שם נתקפה החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט צ' קפאח), שהתקבלה לאחר הדיון שנערך בפניו (בעקבות החלטתי ב-בש"פ 6142/13 הנ"ל). במסגרת הערר האחרון (בש"פ 6627/13), שהתקיים בפני חברתי,השופטת ע' ארבל, הוסכם בין הצדדים, והדבר קיבל תוקף בהחלטה של בית משפט זה, כי הסניגור ימקד את טיעונו בדיון מחודש שיתקיים בפני בית המשפט המחוזי בבקשת העורר לעיון חוזר בלבד, ויזנח את טענותיו לעניין בדיקת קיומן של ראיות לכאורה (לרבות וויתור על כל טענה אחרת שהעלה בבית המשפט המחוזי הנכבד ובפני בית משפט זה בערריו עד אותו שלב).

3.             הרקע לערר שלפני כעת (לרבות פירוט כתב האישום שהוגש כנגד העורר) - תואר בהרחבה בהחלטת חברי, השופט י' עמית ב-בש"פ 4651/13 הנ"ל. לפיכך אין אני רואה צורך לחזור כאן על הדברים, ואסתפק בהבאת דבר עיקרי ההחלטה, מושא הערר, ולאחר מכן אפנה לדיון בערר לגופו.

ההחלטה מושא הערר

4.             בהחלטתו מתאריך 15.10.2013, מושא הערר בפני, קבע למעשה בית המשפט המחוזי הנכבד, בין השאר, את הקביעות הבאות:

א.              למצער ככל שהדברים אמורים באישומים 10-9 לכתב-האישום - העורר לא הצביע על מידע חדש, שיש בו כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי די בכך על מנת לדחות את בקשתו של העורר לעיון חוזר.

ב.             ביחס לטענות בא-כח העורר, שלפיהן בכל הנוגע לאישומים: 12,11,8,7 ו-14 בכתב האישום - אין להידרש אליהם לעניין מסוכנותו של העורר, שכן הוא שוחרר בגין אישומים אלה במסגרת מעצר הימים, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי גם אם אכן זה היה מצב הדברים - אין בכך כדי למנוע מבית המשפט להביא בחשבון אישומים אלה לאחר הגשת כתב האישום, כדי לבחון את "התמונה הכוללת" באשר למסוכנותו של העורר, לרבות בכל הקשור להתנהגותו הרצידיוויסטית הנטענת.

ג.              אשר לטענות שהועלו על-ידי בא-כח העורר ביחס לחלק מעדי התביעה (גב' שולמית עין דור ו-עו"ד מיכאל שר) - בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי לא השתכנע שיש במידע החדש, לכאורה, כדי לכרסם בתשתית הראייתית הלכאורית, שעמדה בבסיס ההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. בכל הנוגע למידע החדש, לכאורה, הנוגע להתנהלותה של גב' עין דור -בית המשפט המחוזי הנכבד ציין כי לא התרשם שחלקה של גב' עין דור בעבירות, מושא האישומים 6-1, היה רב מזה של העורר, וזאת על סמך עדויותיהם של העדים הרלבנטיים ביחס לאישומים אלה. על-פי החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, די בעדויות של העדים הנ"ל, כדי להעמיד בשלב זה תשתית ראייתית מספקת כנגד העורר (אשר איננה נסמכת על עדותה של גב' עין דור).

ד.             בכל הנוגע לטענות של הפליה בסוגיית המעצר בין העורר לבין גב' עין דור - בית המשפט המחוזי הנכבד ציין כי אין מקום לגזור גזרה שווה בין העורר לבין גב' עין דור, וזאת מאחר שישנה תשתית ראייתית לכאורית שונה ביחס לכל אחד מהם. עוד ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי גם אם היה בנמצא קנה מידה להשוואה בין השניים, הרי שטענת ההפליה היתה צריכה להוות רק שיקול אחד בתוך מכלול השיקולים, וממילא דינה להיסוג מפני השיקול בדבר מסוכנותו הנטענת של העורר.

טענות הצדדים בערר שבפני

5.             בערר שלפני ביקש בא-כח העורר להעלות פעם נוספת, טענות רבות הנוגעות לסוגיית הראיות לכאורה. כפי שציינתי לעיל ועוד אדגיש להלן - סוגייה זו כבר איננה פתוחה בפני העורר בעת הזו נוכח ההסכמה שהושגה עובר להחלטת חברתי, השופטת ע' ארבל, ולפיכך אין בכוונתי להיכנס למכלול זה מחדש.

6.             מנגד, בגדרי המרחב שהותר לעורר להתגדר בו - בא-כח העורר טוען כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה כשדחה את טענתו של העורר להפליה בינו לבין גב' עין דור. לטענתו, בית המשפט המחוזי הנכבד לא יכול היה להסתמך על ההחלטה ב-בש"פ 9567/09 קוואסמה נ' מדינת ישראל (13.12.2009), שכן שם הוצדקה האבחנה בין הנאשמים השונים על רקע קשיים ראייתיים, ואילו כאן לא נטענה כלל טענה של קשיים ראייתיים בעניינה של גב' עין דור.

7.             בא-כח העורר טוען עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה, כאשר דחה את טענותיו באשר להימשכות ההליכים - כסיבה המצדיקה עיון חוזר בהחלטה למעצר עד תום ההליכים. לגישת בא-כח העורר, מאחר שחלפו כ-6.5 חודשים מיום מעצרו של העורר עד להגשת הבקשה לעיון חוזר, והדיון הראשון לשמיעת הראיות בתיק נקבע לתאריך 29.10.2013 - הרי שמתקיימת פה התמשכות, המצדיקה עיון חוזר כאמור.

           לבסוף טוען בא-כח העורר בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי הנכבד היה צריך להידרש לבחינה של חלופות מעצר נוספות שהוצעו על-ידי העורר.

8.             בדיון שהתקיים בפני, התייחס בא-כח המשיבה לטענותיו הנ"ל של בא-כח העורר. בא-כח המשיבה ציין בראשית דבריו כי אין מקום לדון עוד בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, וזאת נוכח הסכמתו של העורר, בשלב מוקדם יותר של ההליך (עת היה מיוצג על-ידי סניגור אחר) - לזנוח את טענותיו ביחס לקיומן של ראיות לכאורה בתיק. זאת ועוד - לגישתו, מהחלטת חברתי, השופטת ע' ארבל, עולה כי סוגיה זו לא היתה יכולה להיות חלק מהבקשה לעיון חוזר שבית המשפט המחוזי הנכבד היה אמור לדון בה. בסוף דבריו ראה בא-כח המשיבה לנכון להפנות לדברים הנוקבים של חברי, השופט י' עמית, בערר שהוגש על ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. כן הפנה בא-כח המשיבה לתסקיר שירות המבחן, אשר הוציא המלצה שלילית בנוגע לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

9.             לאחר שבחנתי את טענות בא-כח העורר ואת החומר הרב שהמציא, כמו גם את טענות בא-כח המשיבה בדיון שהתקיים בפני - הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

10.          כאמור חלקו הארי של כתב הערר שלפני - עוסק בסוגיית קיומן של ראיות לכאורה. סוגייה זו לא יכולה היתה להיכלל מלכתחילה במסגרת בקשת העיון החוזר, מושא ערר זה. כך עולה במפורש מהחלטת חברתי, השופטת ע' ארבל ב-בש"פ 6627/13 הנ"ל, שבגדרה ניתן תוקף להסכמה בין הצדדים, אשר במסגרתה התחייב בא-כח העורר: "למקד את טיעונו בבקשה לעיון חוזר, לזנוח [את] טענותיו לעניין בדיקת הראיות ולוותר על כל טענה אחרת שהועלתה בבית המשפט המחוזי ובפני בית משפט זה בערעור". נוכח ההסכמה האמורה והחלטת חברתי השופטת ע' ארבל בעקבותיה - לא אתן איפוא דעתי לחלקו של כתב הערר העוסק בסוגיית הראיות לכאורה.

11.          כפועל יוצא מקביעתי שבפיסקה 10 לעיל - הרי שאין גם מקום להידרש להסבריו של העורר בנוגע לאישומים 10-9. בקשתו המקורית לעיון חוזר, אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי הנכבד - לא פירטה כל מידע חדש, שהיה בו כדי להצריך בחינה דה-נובו של קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לאישומים אלה. לפיכך קביעת בית המשפט כי ניתן היה להמשיך ולבסס את החלטת המעצר עד תום ההליכים, ולו על סמך סעיפי האישום 10-9 - בעינה עומדת.